<h1>פסקי הרי"ד</h1>
<h2>דף ב.</h2>
הורו בית דין כול'. אמ' שמואל אין בית דין חייבין עד שיאמרו להם מותרין אתם, רב דימי מנהרדעא אמ' עד שיאמרו להן מותרין אתם לעשות, מאי טעמ' לפי שלא נגמרה הוראה. אמ' אביי אף אנן נמי תנינה, חזר לעירו ושנה ולימד כדרך שלימד פטור, הורה לעשות חייב.
והלך היחיד ועשה שוגג עלפיהם. שוגג למה לי, אמ' רבא לאייתויי הורו בית דין שחלב מותר ונתחלף לו בשומן ואכלו שפטור. כפלוגתא הורו בית דין שחלב מותר ונתחלף לו בשומן ואכלו רב אמ' פטור ושמואל אמ' חייב.
<h2>דף ב:</h2>
או תלמיד ראוי להוראה. תרתי למ' ליה, אמ' רבא איצטריך סד"א הני מילי גמיר וסביר, אבל גמיר ולא סביר לא, תנא משנה יתירה דאפילו גמיר ולא סביר.
אמ' ליה אביי כי האי גונא מזיד הוא, אמ' ליה דקא טעי במצוה לשמוע דברי חכמי'. פי' שהוא סובר בלבו טועה הוא כיון שרבותיו מתירין. וקשיא לי כיון דתנן וידע אחד מהן שטעו היכי מוקמינן דהוא גמיר ולא סבר, השתא התלמיד שהוא ראוי להוראה אמרי' דגמיר וסבר, אחד מן הדיינים לא כל שכן דגמיר וסביר. והנכון בעיני דלא גרסינ' "אחד מהן" אלא "וידע אחד שטעו", ועל אחד מן הקהל אומ', ודין אחד יש בין לאחד מן הקהל שידע (ו)שטעו, בין לאחד מן הדיינין שידע שטעו, שאם עשה בהוראתן חייב שהרי לא תלה בבית דין. ומיהו הוראה הויא לפטור כל מי שתולה בהוראתן, דעד כאן לא אמרי' דלא חשיבא הוראה אלא כשידע אחד מהן שטעו ואמ' להם טועים אתם כדלקמ' [ד' ע"ב], אבל היכא דשתק הוראה הויא לגבי אחריני, אבל לגבי דידיה לא. ויש לומ' שאע"פ שהיה אחד מן הדיינין לא הוה סבר ומשו' דגמיר טובא סמכוה, ויש שם תלמיד שעדין לא הוסמך וגמיר וסבר ועדיף מיניה.
<h2>דף ג:</h2>
אמ' ר' יהושע בן לוי עשר' שיושבין בדין קולר תלוי בצואר כולן, פשיטא, לא צריכא אפי' תלמיד לפני רבו. רב הונא כי הוה אתי דינא לקמיה מכניף ומייתי עשרה מבי רב אמ' כי היכי דלימטיין שיבא מכשורא. רב אשי כי אתיא טריפתא לקמיה, אמ' כניפו לי עשרה טבחי דמתא מחסיא כי היכי דלימטי לי שיבא מכשורא. פי' חתיכת עץ קטנה.
מתני'. הורו בית דין וידעו שטעו כול'. אמ' רב יהודה אמ' רב אומ' היה ר' שמע' כל הוראה שפשטה ברוב ציבור והלך היחי' ועשה אינו חייב אלא עד שתפשוט הוראה ברוב ציבור שידעו שחזרו בהוראתן.
תניא ר' שמעון פוטר, ר' מאיר מחייב, ר' אלעזר אומ' ספק, סומכוס אומ' תלוי. קשיא לי אמאי פליגי תנאי בהא מילתא דמר אמ' לא שמע, ומר מספקא ליה, ור' מאיר אמרי' לקמן דמחייב חטאת דודאי שמע, נישייליה אי שמע אי לא שמע, וכפום מאי דקים ליה אנפשיה הכי לייתי, או חטאת או אשם תלוי או שיהא פטור לגמרי. ויש לומ' דכולהו פליגי היכא דאמ' לא שמעתי שחזרו בהן ובהוראתן סמכתי, דר' שמע' סבר כיון דאמ' לא שמעתי הוה ליה יחיד שעשה בהוראת בית דין, שאע"פ שחזרו בהן בית דין כיון שזה לא שמע פטו' הוא. ור' מאיר סבר אע"ג דלא שמע חייב חטאת, דכיון דחזרו בהן בטלה הוראתן והוה ליה כיחיד שעשה בשיגגת עצמו וסבור מותר הוא. ור' אלעזר הוא דן הוראה זו בספק, כיון שאיפשר שישמע שחזרו בהן ואע"פ שזה לא שמע דינו כמי שמתחייב חטאת בספק שמביא אשם תלוי. סומכוס אומ' תלוי, מאי איכא בין סומכוס לר' אלעזר, א"ר יוחנן אשם תלוי איכא ביניהו. פי' ר' אלעזר דקרי ליה ספק מחייב ליה אשם תלוי, כדין האוכל ספק חלב, וסומכוס דקרי ליה תלוי פוטרו אף מאשם תלוי, דהתם איתחזק איסורא הכא לא איתחזק איסורא, וזהו תלוי שתולין לפוטרו דילמ' לא שמע שחזרו בהם.
<h2>דף ד.</h2>
אמ' לו בן עזאי כול'. שפיר קאמ' ליה ר' עקיב' לבן עזאי, אמ' רבא החזיק בדרך איכא ביניהו, לבן עזאי הא איתיה במתא וחייב, לר' עקיבה פטור דהא החזיק בדרך.
מתני'. הורו בית דין לעקור את כל הגוף כול'. ת"ר ונעלם דבר ולא שתיעקר כל המצוה כולה. כיצד אמרו אין נדה בתורה כול'. מאי משמעא, ומסיק רב אשי יליף דבר דבר מזקן ממרא, דכת' ביה לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך וגו', מה זקן ממרא מן הדבר ולא כל הדבר, אף בהוראה דבר ולא כל דבר.
אמ' רב יהודה אמ' שמואל אין בית דין חייבין עד שיורו בדבר שאין הצדוקין מודים בו, אבל דבר שהצדוקין מודים בו פטורין, מאי טעמ' זיל קרי בירב הוא.
<h2>דף ד:</h2>
מתני'. הורו בית דין וידע אחד מהן שטעו כול'. קשיא לי מאי איריא מופלא אפי' הקטן שבהם אם חסר אינה הוראה, דבענן שיהו כל עדת יש' בהוראה, וכדתנן או שהיה אחד מהן גר או ממזר כול', ונראה לי שהמופלא לא היה מן החשבון כדי שלא יחלקו על רבן, ובלא לו היו ע"א. ומסתייעא האי סברא ממאי דתנן בפ' קמ' דזבחים [י"א ע"ב], אמ' שמע' בן עזאי מקובל אני מפי שבעים ושנים זקן כול', והרי לא היו אלא ע"א זקני', אלא זהו המופלא שלא היה מן החשבון.
מתני'. הורו בית דין ועשו כל הקהל כול'. בגמ' מפרש טעמא דכולהו. מתני'. הורו בית דין שוגגין כול'. טעמ' דשוגגין ועשו מזידין דפטורין, הא שוגג דומיא דמזיד חייב, היכי דמי, שהורו בית דין שחלב מותר ונתחלף לו בשומן ואכלו.
<h2>דף ה:</h2>
מתני'. הורו בית דין ועשו שבעה שבטים או רובן כול'. איבעיא להו שבט אחד לר' יהודה בהור' בית דין הגדול מי מייתו שאר שבטים בהדיה אי לא, מי אמרי' שבעה שבטים הוא דמייתו שאר שבטים בהדיהו משום דאיכא רובא, אבל חד שבט דליכא רובא לא, או דילמ' לא שנא. ת"ש ר' יהודה אומ' שבט שעשה בהוראת בית דינו אותו השבט חייב ושאר כל השבטים פטורין, ובהוראת בית דין הגדול אפי' שאר השבטים חייבין, ש"מ. אמ' רב אשי מתני' נמי דיקא, דקתני ועשה אותו השבט על פיהן אותו השבט חייב ושאר השבטים פטורין, למה לי למיתני ושאר השבטים פטורין, הא קמ"ל דבהוראת בית דינו הוא דשאר שבטים פטורין, אבל בהוראת בית דין הגדול אפי' שאר שבטים חייבין, ש"מ.
<h2>דף ו:</h2>
הורה כהן משיח כול'. מנהני מילי, דת"ר אם הכהן המשיח יחטא לאשמת העם הרי הוא משיח כציבור מה ציבור אינו מביא אלא על העלם דבר עם שיגגת המעשה, אף משיח לא יביא אלא על העלם דבר עם שיגגת המעשה.
<h2>דף ז.</h2>
מתני'. הורה בפני עצמו כול'. פי' אם הורה עם הציבור ועשה עם הציבור הרי הוא כאחד מן הציבור, שאינו מביא בפני עצמו אלא מתכפר לו עם הציבור, ואינו חייב להביא בפני עצמו עד שיורה בפני עצמו ויעשה בפני עצמו.
<h2>דף ז:</h2>
ולא בע"ז כול'. מנלן דת"ר לפי שיצאת ע"ז לידון בעצמה יכול יהו חייבין על עקירת מצוה כולה, נאמר כאן מעיני ונאמר להלן מעיני, מה להלן בבית דין אף כאן בבית דין, ומה להלן דבר ולא כל הגוף אף כאן נמי דבר ולא כל הגוף.
מתני'. אין חייבין אלא על העלם דבר כול'. מנלן, דת"ר לפי שיצאת ע"ז לידון בעצמה, יכול יהו חייבין על שיגגת המעשה, נאמר כאן מעיני ונאמר להלן מעיני, מה להלן אין חייבין אלא העלם דבר עם שיגגת המעשה אף כאן אין חייבין אלא על העלם דבר עם שיגגת המעשה. ואילו משיח בע"ז לא קתני, מתני' ר' היא, דתניא משיח בע"ז, ר' אומ' בשיגגת מעשה, וחכמי' אומ' בהעלם דבר, ושוין שבשעירה כיחיד, ושוין שאין מביא(ין) אשם תלוי.
<h2>דף ח.</h2>
מתני'. אין בית דין חייבין עד שיורו בדבר שזדונו כול'. מנהני מילי, דת"ר [ויקרא ד'] ונודעה החטאת אשר חטאו עליה, ר' אומ' נאמר כאן עליה ונאמר להלן עליה, [שם י"ח] ואשה אל אחותה לא תקח לצרור לגלות ערותה עליה, מה להלן דבר שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת אף כאן דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת. אשכחן ציבור, משיח מנין, [שם ד'] לאשמת העם הרי הוא משיח כציבור. נשיא, יליף מצוות, כת' גבי נשיא [שם] ועשה אחת מכל מצוות יי', וכת' בציבור [שם] ועשו אחת מכל מצוות יי'.
<h2>דף ח:</h2>
מתני'. אין חייבין על עשה ועל לא תעשה כול'. פי' עשה שבטומ' מקדש הוא וישלחו מן המחנה, [לא תעשה] ולא יטמאו את מחניהם [במדבר ה'], ואע"פ שהיא דבר שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת, אין חייבין בית דין בהוראתם דבענן חטאת קבועה ולא עולה ויורדת. וכן אין מביאין אשם תלוי אלא על ספק חטאת קבועה, ולא על ספק חטאת שהיא עולה ויורדת. אבל בנדה דאיכא כרת וחטאת קבועה חייבין בית דין, וכן נמי מביאין על ספיקה אשם תלוי. ואיזו היא מצות עשה שבנדה פרוש מן הנדה, דכתיב [ויקרא ט"ו] והזרתם את בני יש' מטומאתם, אזהרה לבני יש' שיהו פורשין מנשיהן סמוך לוסתן. [שם י"ח] ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב היא מצות לא תעשה. ומאי דתנן בפ' ב' דשבועות [י"ד ע"ב] איזו היא מצות עשה שבנדה היה משמש עם הטהורה ואמרה לו ניטמאתי פירש מיד חייב, שיציאתו הנייה לו כביאתו, ההיא מיירי כגון שניטמאת בתוך ביאתו, דומיא דניטמא בעזרה. ויש בנדה עשה ולא תעשה קודם ביאה, ועשה ולא תעשה בתוך ביאה, דומיא דניטמא בעזרה. מנהני מילי דציבור לא מיחייבי בעולה ויורד, ויחיד נמי לא מיחייב אשם תלוי על ספק קרבן עולה ויורד, אמ' רב יצחק בר אבדימי נאמר ואשם בחטאת קבועה דיחיד, דכת' בפרש' ויקרא [פרק ד'] אם נפש אחת תחטא בשגגה בעשותה אחת מכל מצות יי' אשר לא תעשנה ואשם, וכת' [שם] והביא קרבנו דמביא כשבה או שעירה, ונאמ' ואשם באשם תלוי (ואם נפש כי תחטא בעשותה אחת מכל מצות יי' אלהיו אשר לא תעשינה והוא לא ידע ואשם) [ואם נפש כי תחטא ועשתה אחת מכל מצות ה' אשר לא תעשינה ולא ידע ואשם (שם0ה')], ונאמ' ואשמו [שם ד'] בציבו' גבי העלם דבר, מה ואשם דיחיד בקבועה, שמביא כשבה או שעירה, אף ואשמו דציבור בקבועה ולא בעולה ויורד, ואף ואשם נמי דיחיד האמור גבי אשם תלוי בקבועה מיירי ולא בעולה ויורד.
מתני'. אין חייבין על שמיעת הקול כול'. פי' אין חייבין בית דין וכהן משיח על אלה מפני שהן בעולה ויורד, ואמרן לעיל [דלא] מיחייבי אלא בקבועה ולא בעולה ויורד, וגם הנשיא כיוצא בהן פטור מקרבן עולה ויורד. מאי טעמ' דר' יוסי הגלילי, דכת' בהו [ויקרא ה'] ואם לא תגיע ידו, ואם לא תשיג ידו, מי שבא לידי עניות ועשירות, יצא נשיא ומשיח שאין באין לידי עניות ועשירות, נשיא דכת' [שם ד'] ועשה אחת מכל מצות יי' אלהיו, שאין על גביו אלא יי' אלהיו, שאין עשיר ביש' כמותו, משיח דכת' [שם כ"א] והכהן הגדול מאחיו, שיהא גדול בנוי בכח בחכמה ובעושר, אחרים אומ' מנין שאם אין לו גדלהו מאחיו, ת"ל הגדול מאחיו, גדלהו משל אחיו. ור' עקיב' סבר הנשיא חייב בכולן שאם אינו מביא בעניות מביא בעשירות, חוץ משמיעת הקול שאינו בר עדות ואין שבועת העדות חלה עליו, כדילפינן [סנהדרין י"א ע"ב] מוהתעלמת מהם פעמים שאתה מתעלם פרט לזקן ואינה לפי כבודו, ואין זה כבודו של מלך שיבוא ויעיד לשום אדם.
<h2>דף ט.</h2>
מתני'. כל מצוות שבתורה כול'. פי' אשם תלוי היחיד והנשיא חייבין ומשיח ובית דין פטורין, משום דכת' ביה [ויקרא ה'] וכפר הכהן על שגגתו אשר שגג, מי שחטאתו ושגגתו שוין, יצא משיח שאין חטאתו ושגגתו שוה. פי' בעבור זה כתב שגגתו אשר שגג, כדי לדרוש מרבויא דקרא שגם חטאתו אינה באה אלא בשגגה ואינו צריך העלם דבר שיורה כי הוא מותר לעשות, לבד שישגוג ויעשה הדבר בשגגה, לאפוקי משיח שהו' צריך בחטאתו העלם דבר.
אשם ודאי היחיד והנשי' והמשיח חייבין, דכת' באשמות ואם נפש, ושלשתן בכלל ואם נפש אחת הן. שמיעת הקול וביטוי שפתים וטומ' מקדש וקדשיו בית דין בלבד הן פטורין, ויחיד ונשיא ומשיח חייבין, לבד בטומ' מקדש וקדשיו שאין כהן גדול חייב עליה. ונמצאו עכשיו שלש חלוקות בדבר, ברישא תנן אין חייבין על שמיעת הקול ועל ביטוי שפתים ועל טומ' מקדש וקדשיו, והנשיא כיוצא בהן דברי ר' יוסי הגלילי, הנה סובר שבית דין ומשיח ונשי' הן פטורין, ור' עקיב' פליג עליה ואמ' דוקא בית דין ומשיח פטורין, אבל הנשיא חייב, חוץ משמיעת הקול, ור' שמע' סבר דוקא בית דין פטורין, אבל משיח ונשיא חייבין, חוץ מטומ' מקדש וקדשיו שאין כהן גדול חייב בה. ובגמ' מפרש טעמיהו. ר' אלעזר אומ' הנשיא מביא שעיר. א"ר יוחנן לא אמ' ר' אלעזר אלא בטומא' מקדש וקדשיו הואיל ונאמרה בו כרת בקבועה.
<h2>דף י.</h2>
כהן משיח כול'. השתא יש לומר עבר ממשיחותו ואחר כך חטא מביא פר, חטא ואחר כך עבר ממשיחותו צריכא למימר. פי' וכיון דתני סיפא רישא למה לי. איידי דקתני גבי נשיא דכי עבר מגדולתו ואחר כך חטא כהדיוט מייתי אהכי תנא גבי משיח עבר ממשיחותו ואחר כך חטא מביא פר. פי' בסיפא מחלק בין נשיא למשיח, והוה אמינא דברישא נמי נחלק ביניהן, והנשיא יהא פטור, קמ"ל רישא דנשיא חייב, ואיידי דתנא חייובא דנשיא לצורך, תנא נמי (פטורא) [חייובא] דמשיח בלי צורך. מנהני מילי, דת"ר והקריב על חטאתו [ויקרא ד'], מלמד שמביא חטאתו משעבר, יכול אף נשיא מביא חטאתו משעבר, ת"ל [שם] אשר נשיא יחטא, כשהוא נשיא יחטא ולא כשהוא הדיוט.
מתני'. חטאו עד שלא נתמנו כול'. פי' רבנן אזלי בתר חטאה, ור' שמע' בעי חטאה וידיעה, והוא הדין דפליג ר' שמע' ברישא דקתני נשיא שחטא ואחר כך עבר מגדולתו מביא שעיר, דר' שמע' קאמ' נמי אם נודע לו משעבר דאין מביא לא שעיר ולא שעירה (בחטאה) [דחטאה] וידיעה בענן כשהוא נשיא. ובפ' נערה שנתפתתה [כתובות מ"ה ע"א] אמרי' דקסבר ר' שמע' כיון דאישתני גופה אישתני דיניה ופטור.
חטאו עד שלא נתמנו כול'. מנהני מילי, דת"ר אם הכהן המשיח יחטא [ויקרא ד'] פרט לקודמות, ותניא נמי גבי נשיא כי האי גוונא, אשר נשיא יחטא [שם] פרט לקודמות.
<h2>דף יא:</h2>
מתני'. איזהו משיח כול'. פי' מיאשיהו ואילך לא נמשח כהן גדול שנגנז צלוחי' שלשמן המשחה, ולא הוי כהן גדול אלא בריבוי בגדים, שהיה לובש שמנה.
אין בין כהן משמש עכשיו לכהן שעבר. פי' זה שהיו מתקינין כהן אחר שאם יארע בו קרי, ואם אירע בו קרי משמש זה תחתיו ביום הכיפורים, ואחרי שעבר יום הכיפורים הראשון חוזר לעבודתו ויקרא כהן משמש, ואותו ששימש תחתיו הוי כהן שעבר, ואינו מביא פר יום הכיפורים ועשירית האיפה שמביא כהן גדול בכל יום. זה וזה שוין בעבודת יום הכיפורים, ומצווין על הבתולה ואסורין באלמנה, ואינן מיטמין בקרוביהן, ולא פורעין ולא פורמין, ומחזירין את הרוצח. כהן גדול פורם מלמטה וההדיוט מלמעלה, כהן גדול מקריב אונן ואינו אוכל, וההדיוט לא מקריב ולא אוכל. פי' זה וזה שוין לעשות עבודת יום הכיפורים שאע"פ שחוזר הראשון לעבודתו גם השיני כיון ששימש בכהונה גדולה כשר הוא להקריב קרבנות יום הכיפורי'.
<h2>דף יב:</h2>
כהן גדול פורם מלמטה כול'. אמ' רב למטה למטה ממש, למעלה למעלה ממש. ושמואל אמ' למטה למטה מקמי שפה, למעלה למעלה מיקמי שפה, וזה וזה בצואר.
מתני'. כל התדיר מחברו כול'. מנהני מילי, אמ' אביי אמ' קרא [במדבר כ"ח] מלבד עולת הבקר אשר לעולת התמיד, מיכדי כת' עולת הבקר, עלת התמיד למה לי, מאי קאמ' רחמ' כל דתדירא היא קדמה. וכל המקודש מחברו מנלן, דתנא דבי ר' ישמעאל וקדשתו [ויקרא כ"א], לכל דבר שבקדושה, לפתוח ראשון, ולברך ראשון, וליטול מנה יפה ראשון.
<h2>דף יג.</h2>
פר משיח קודם לפר העדה. מנהני [מילי], דת"ר ושרף אותו כאשר שרף את הפר הראשון [ויקרא ד'], מה ת"ל הראשון, שיהא ראשון. ת"ר פר כהן משיח ופר העדה עומדין, פר כהן משיח קודם לפר העדה בכל מעשיו, הואיל ומשיח מכפר ועדה מתכפרת דין הוא שיקדום המכפר למתכפר, וכן הוא [אומר] (שם ט"ז) וכפר בעדו ובעד ביתו ובעד כל קהל יש'.
פר העלם דבר של ציבור קודם לפר ע"ז, מאי טעמ', דהאי חטאת והאי עולה, ותנא והקריב את [אשר] לחטאת ראשונה [ויקרא ה'] מה ת"ל, אם ללמד שתהא חטאת ראשון הרי כבר נאמר [שם] ואת השיני יעשה עולה כמשפט, אלא זה בנה אב שיהו כל החטאות קודמות לעולות הבאות עמהן, וקימ' לן דאפי' חטא' העוף קודמת לעולת בהמה.
פר ע"ז קודם לשעיר ע"ז, ואמאי האי חטאת והאי עולה, אמרי במערבא משמיה דרבה בר מרי חטאת ע"ז חסירה א' לחטת כת'. רבינא אמ' כמשפט כת' ביה. פי', בע"ז כת' כמשפט כסדר שכתובין, דבתר כתיבה אזלינן ועולה כתיבא ברישא.
שעיר ע"ז קודם לשעיר נשיא, מאי טעמ', האי ציבור והאי יחיד. שעיר נשיא לשעירת יחיד, מאי טעמ', האי מלך והאי הדיוט. שעירת יחיד וכבשת יחיד, אמ' אביי תנאי היא, מר סבר שעירה עדיפא שכן נתרבת אצל ע"ז ביחיד, ומר סבר כבשה עדיפא שכן נתרבת באליה. עומר קודם לכבש הבא עמו, שתי הלחם קודמין לכבשים הבאים עמהן, זה הכלל דבר הבא בגין היום קודם לדבר הבא בגין לחם.
ובזמן ששניהם עומדים בקלקלה, פי' שהיו תופשים אותם למשכב זכור, האיש קודם לאשה, שהאשה דרכה בכך והאיש אין דרכו בכך.
מתני'. האיש קודם לאשה כול'. ת"ר היה הוא ואביו ורבו בשבי, הוא קודם לרבו, ורבו קודם לאביו, ואמו קודמת לכולן, חכם קודם למלך, חכם שמת אין לנו כיוצא בו, מלך שמת כל יש' ראויין למלכות. מלך קודם לכהן גדול, כהן גדול קודם לנביא, משוח (מלחמה) [בשמן המשחה] קודם למרובה בגדים, מרובה בגדים קודם למשיח שעבר מחמת קירויו, עבר מחמת קירויו קודם לעובר מחמת מומו, עובר מחמת מומו קודם למשוח מלחמה, משוח מלחמה קודם לסגן, סגן קודם לאמרכל. מאי אמרכל, אמ' רב חסדא אמר כולא. אמרכל קודם לגזבר, גזבר קודם לראש משמר, ראש משמר קודם לראש בית אב, ראש בית אב קודם לכהן הדיוט. וקשיא לי במאי דתני משוח קודם למרובה בגדים היכי משכחת לה שיהו שניהן כהנים גדולים ביחד, והא משוח בשמן המשחה הוה עד יאשיהו ומיאשיהו ואילך הוה מרובה בגדים, ולא משכחת לה אלא שאירע קרי לההוא דהוה משוח או נפל בו מום ואוקימו אחר בתר דנגנז שמן המשחה, דהוה מרובה בגדים, ואי אירע בו קרי, בתר הכי למילתיה הדר ופשיטא דקדים משו' דהוא כהן משמש ומרובה בגדים הוא כהן שעבר, ואי נפל בו מום תו לא חזי לכהונה והיכי קדים למרוב' בגדים, ואין לפרש שהיו שניהם בדור אחד, דתניא בסיפרא [צו פרשתא ג'] אין מושחין שני כהנים גדולים כאחת מפני הקנאה.
ממזר קודם לנתין, שזה בא מטיפה כשרה וזה בא מטיפה פסולה. נתין קודם לגר, שזה גדל עמנו בקדושה וזה לא גדל. גר קודם לעבד משוחרר, שזה היה בכלל ארור וזה לא היה בכלל ארור.
ממזר תלמ' חכם קודם לכהן גדול עם הארץ, מנהני מילי, אמ' ר' אחא ביר' חנינ' דאמ' קרא [משלי ג'] יקרה היא מפנינים, מכהן גדול שנכנס לפני לפנים.
<h2>דף יג:</h2>
ת"ר חמשה דברים משכחין את התלמוד, האוכל ממה שעכבר אוכל וממה שחתול אוכל, והאוכל לב שלבהמה, והרגיל בזתים, והשותה מים של שיורי רחיצה, והרוחץ רגליו זו על גב זו, ויש אומ' אף המניח כליו תחת מראשותיו.
חמשה דברים משיבין את התלמוד ואילו הן, האוכל פת פחמין וכל שכן פחמין עצמן, והאוכל ביצה מגולגלת, והרגיל בשמן זית, והרגיל ביין ובשמים, והשותה מים של שייורי עיסה, ויש אומ' אף הטובל אצבעו במלח ואוכל. הרגיל בשמן זית, מסייעא ליה לר' יוחנן, דאמ' ר' יוחנן כשם שהזית משכח תלמוד שלשבעים שנה, כך שמן זית משיב תלמ' שלשבעים שנה. והרגיל ביין ובשמים, מסייעא ליה לרבא דאמ' חמרא וריחני פקחון. והטובל אצבעו במלח, אמ' ריש לקיש ובאחת.
עשרה דברים קשי' לתלמוד, העובר תחת אפסר של גמל וכל שכן תחת הגמל, והעובר בין שני גמלים, והעובר בין שתי נשים, ואשה העוברת בין שני אנשים, והעובר תחת ריח שלנבלה, והעובר תחת הגשר שלא עברו תחתיו מים ארבעים יום, והאוכל פת שלא בשלה כל צרכה, והאוכל בשר מזומ' ליסטרון, והשותה מאמת המים העוברת בין הקברות, והמסתכל בפני המת, ויש אומ' אף הקורא כתב שעל גבי הקבר.
